פרסום ראשון: תמונות ושרטוט אדריכלי של חלק מקמ"ג
 

באתר האינטרנט של משרד האדריכלים דן איתן / ר. להב ריג, הועלו במועד לא ידוע מספר תמונות של מבנים בקמ"ג.
התמונות אושרו לפרסום על ידי הצנזורה.
אדריכל דן איתן עם האדריכל יצחק ישר היו מופקדים על תכנון חלק מהמבנים בקמ"ג.

תוכניות הבנייה
 

תשומת לב לשימוש במינוח המעניין והבלתי מוכר בהיסטוריה של הקמ"ג - "מרכז אזרחי בנגב"

בנדאר עבאס, איראן של תקופת השאה:
http://www.elr-arc.com/project/bandar-abas.html

והקשר לדיון הוא?

כותרת ראשית בידיעות אחרונות היום
 

כמו כן כפולת האמצע מוקדשת לתצלומים ההיסטוריים.

פרסום מאתר וואללה
 

בעקבות הפרסום בידיעות אחרונות:
(ראוי לעיו במיוחד - התגובות המתלהמות לכתבה, בהן מגיבים מזדעקים על הפרסום ועל ה"טמטום" שאישר לפרסם.)

http://news.walla.co.il/?w=/2689/2672190

"אחרי 50 שנה: תמונות שלא נראו מעולם מהכור בדימונה

התמונות הנדירות, שצולמו בעת בניית הקריה הגרעינית בשנות ה-60 ופורסמו באישור הצנזורה על ידי אחד האדריכלים שלה, מציגות מבנים מרכזיים באתר ושרטוט שלו. "מפעל ייחודי"

עמימות גרעינית? עשורים לאחר בניית הקריה למחקר גרעיני בדימונה, פורסמו באישור הצנזורה הצבאית תמונות שטרם נראו, המציגות מבנים בכור הגרעיני בעת בנייתם. בתמונות הנדירות, שפורסמו בימים האחרונים באתר האינטרנט של משרד האדריכלים "ד. איתן / ר. להב-ריג" תחת הכותרת "ספריה ומרכז מחקר, קמ"ג דימונה", ניתן לראות את הבניינים המרכזיים של הכור בתחילת שנות ה-60, כולל שרטוט הבנייה תחת שם הכיסוי "מרכז אזרחי בנגב", ובו רישום של בניינים שונים, כמו משרדים, הספרייה, מגדל מים ובית מגורים. כמו כן, נראית תמונה של האתר מלמעלה.

"זה צולם בתחילת שנות ה-60. הייתה אז תחרות אדריכלים, כמובן סודית ומצומצמת, שהשתתפו בה מספר משרדים על תכנון החלק האזרחי של הכור, שהיה אז בתחילת התכנון", מסביר פרופ' דן איתן, אחד האדריכלים של הכור, ושצילם חלק מהתמונות. "המבנים האזרחיים כללו את כל מערכת השירותים, המנהלה והתחזוקה של מפעל תעשייתי גדול: חדר אוכל, מועדונים, מרכז השתלמויות, מרפאה ועוד. זה כלל די הרבה מבנים בשטח די גדול".

"זה היה פרויקט די מרגש גם מבחינת הנושא שלו. מפעל ייחודי. לכן נעשתה תחרות, והיה מעקב על כל פיתוח התכנון. זו הייתה יד חופשית למתכננים באופן יוצא דופן לבצע את זה", הוא נזכר. לדבריו, התמונות צולמו ממש בזמן הבנייה, לפני שהמבנים אוכלסו. "הייתי שותף במשרד אדריכלים. כל המבנים וכל הארגון הסביבתי של המבנים האזרחיים זה היה הפרויקט. מהשער של הכניסה עד לשער של האזור 'החם'. אני צילמתי בזמן הבנייה".

איתן בן ה-82 מסביר כי אינו יודע מדוע התמונות פורסמו דווקא עכשיו. "לפני שנה וחצי הוזמנתי לראיון בתכנית שעוסקת בהתפתחויות בארץ, נשאלתי בין השאר על הכור", הוא אומר. את חלק מהתמונות, כאמור, צילם פרופ' איתן בעצמו, וחלק הוא קיבל וצירף לארכיון שלו. "פעם שלחו לי מהכור בלי שביקשתי. הגיעו כמה תמונות שלא אני צילמתי עם חותמת מאחורה שהן מאושרות. הבנתי שזה לא מסווג", הוא אומר.

לדבריו, מאז צילם את התמונות, הוא לא ראה את המבנים מבפנים. "פעם ביקשתי לבקר ולא קיבלתי תשובה. אני לא יודע אם זה הלך לאיבוד בדרך או שלא רצו. אולי עכשיו יאשרו לי. אולי ירחמו עלי ויתנו לי להיכנס", הוא אומר בבדיחות. "זה מאוד מעניין אותי לראות את זה מבפנים. אחרי שגמרו את הפיתוח אני כבר לא ראיתי".

"זה מרגש", אומר פרופ' איתן על העובדה שהתמונות אושרו לפרסום, "כי זה לא זכה לפרסום עד היום. זה מייצג משהו בהתפתחות של האדריכלות בארץ בקנה מידה יחסית גדול". לדבריו, ההשתתפות בפרויקט היוותה הזדמנות יוצאת מן הכלל בדרכו המקצועית. "אחרי זה המשכתי גם במקומות אחרים כמו בנין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב, כמעט באותה תקופה", הוא מספר.

דיון לא היה אלא רק העלאת תמונות של ארכיטקט שבמקרה גם תיכנן באירן של תקופת השאה.
אפשר כמובן לדבר על מבנה הכור (אך אני בספק אם זה ניתן...) או על הסגנון הארכיטקטוני (ברוטאליסטי כפי שקרוי).
בסך הכל אנקדוטה.

תרשה לי להצטרף למזדעקים.
ברמה טכנית, ברור שאין כאן בעיה- אלו מבנים מנהליים; גרם המדרגות בנוי בצורת ליבת כור, אך אני בספק אם הוא בנוי בצורת ליבת הכור של הקמ"ג עצמו..
ברמה הדיפלומטית, ברור לי שיש בינינו לארה"ב הבנה בת כמה עשורים, לפיה מותר לנו להחזיק בנשק גרעיני, ולמנוע ממדינות ערב נשק כזה- ובלבד שלא נפרסם את העיניין יותר מדי. מהבחינה הזו, העובדה שכל "חדשה" שולית על כור תופסת כותרת בעיתון הנפוץ המדינה פוגעת בביטחון ישראל.

בבקשה, ואין צורך ברשות.



יפה. אין כאן בעיה. מוסכם.



או. ההיסטוריוגרפיה על הגרעין הישראלי נרחבת למדי, ומדובר בה רבות על הבנות גולדה-ניקסון. עד כאן אתה צודק.
אולם, וזה הבדל חשוב בין מה שמייחסים להבנות לבין מה שכתבת - לא מדובר על ש"לא נפרסם את העניין יותר מדי", אלא ש(לפ"ז, לפ"ז...) ישראל התחייבה לא לבצע ניסוי בנשק"ג, או להצהיר כי היא מחזיקה בכזה.



כאן נשאר ככל הנראה חלוקים, לפחות בשלב זה. העובדה שכל "חדשה" שולית על הכור נמרחת על העמוד הראשי של עיתון, מעידה על כל שעורכי העיתון רואים ערך בפרסום הידיעה, מתוך הבנה שהציבור יגלה בכך עניין.

הטענה כאילו פרסום זה יזיק להבנות עם ארה"ב מגוחכת למדי, לאור הפרסום האמריקאי לא מכבר של מסמכים מודיעיניים הנוגעים לקמ"ג, כולל תמונות פיקנטיות יותר של בניין הכור. זאת ועוד. לו היה שמץ אמת בטענתך לעיל, הרי הגורמים המוסמכים לא היו מאשרים לקמ"ג עצמו להפיץ תמונות שונות ברבים, או לזמן צוות צילום של הטלויזיה לצלם במתחם ביה"ס השוכן בחצר קמ"ג.

ראה למשל:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4400088,00.html
------------

לסיכום (?), ברור לחלוטין כי תמונות אלה עברו עיניים בוחנות, במלמ"ב בוודאי ואח"כ בצנזורה. שני גופים אלה לא מצאו כל טעם לפגם להרשות לאתר אינטרנט להעלותן. משכך קרה, היה ברור כי רק עניין של זמן הוא, עד שיפורסמו בשער בת רבים.

לא הייתי מוציא מכלל אפשרות שמדובר במעין איתות.

איתות למי? על מה? מטעם מי?

איתות שלי. מה לא ברור??

ככה סתם ללא הסבר הדברים מאושרים לפירסום כשברקע יש את ה"דו-שיח" עם ארה"ב לגבי הפרויקט הגרעיני האמריקאי והבדלי הגישות לגבי אופן ההתמודדות עימו.
כל הנושא של הרתעה בתחום הגרעיני מבוסס במידה רבה על היבטים פסיכולוגיים. יתכן, וזו השערה בלבד, שיש כאן סוג של שליחת מסר באמצעות "גילוי הטפח".
אבל זו תחושת בטן בלבד, לא משהו קונקרטי.

אתה חייב לעבור שוב טסט...
:-)

קוראים לזה "עונת המלפפונים"
 

כשמישהו מוצא תמונות ארכיון באתר של אדריכל וזה מחזיק כפולה בעיתון יומי, וכשרקטה שגרמה לנזק בלבד - מחזיקה שידור ישיר ועידכונים במהלך חצי יום - זה סימן שעונת המלפפונים נמצאת בשיאה.

אין כאן שום איתות מעבר לשיעמום גדול של אנשי התקשורת.

לא תמיד יש קשר בין תחושת הבטן לבין המציאות.

אומר זאת כך, ידידי - הנה לך מתאר סביר הרבה יותר, שמתבסס על דברים שנאמרו פה וניסיון עבר:
התמונות הועברו לידי משרד האדריכלים די מזמן, כנראה.
מתישהו, הם החליטו להעלות את זה לרשת.
לאחר מכן, מישהו שם לב לזה שיש את התמונות האלו ברשת.
אותו אדם, או אדם אחר, החליט להעלות את זה לפורום.
כמו דברים רבים אחרים, העלאה לפורום הביאה עיתון לפרסם את זה.
התהליך כולו היה יכול לקחת שנה...

מוסף גלריה: האדריכל דן איתן מגלה את סודות האטום
 

http://www.haaretz.co.il/gallery/ar...emium-1.2107880

האדריכל דן איתן מתקשה להבין את המניע לפרץ העניין הציבורי בצילומים הישנים שפירסם זה מכבר באתרו. בצילומים נראים מתקנים שונים של המרכז האזרחי בקריית המחקר הגרעינית (הקמ"ג, ולהלן הכור) שליד דימונה, אותם תיכנן יחד עם שותפו דאז, האדריכל יצחק ישר. ההתפרצות החלה בידיעה שהופיעה באחד מאתרי החדשות העצמאיים והתהדרה בתואר “סקופ”, מכאן הדרך לחגיגה של באזז עיתונאי היתה קצרה. בתוך 24 שעות קיבל איתן פניות מהעיתונות הכתובה, מהרדיו והטלוויזיה, ואפילו מנציגים של בי-בי-סי וערוץ טורקי אחד. אתר הבית שלו עצמו הוצף באלפי כניסות בתוך מספר שעות, "ומי בכלל נכנס לאתרים של אדריכלים?" הוא שואל.

תחושת הבהילות הזו התבררה כלא מוצדקת, ובכל אופן, כחדשה די ישנה: אותן תמונות אושרו לפרסום כבר לפני שנים, וחלקן גם הוצגו בהזדמנויות שונות מבלי למשוך עניין מיוחד. ההדים שפרסום התמונות מעורר כעת מצביעות אם כן יותר על עניין ציבורי הולך וגובר מאשר על מדיניות כלשהי של הצנזורה. אך ענן ההתרגשות שאופף כל דיווח, זה 50 שנים, על אישושים או הפרכות בנוגע לייעודו של המתקן הגרעיני החשאי בלב המדבר, מאפיל על עובדה פשוטה: מדובר היה ביצירה אדריכלית, טכנולוגית וחברתית ראשונה במעלה, שנישאה על רוח הנעורים של המדינה הצעירה.

קריית המחקר בדימונה הוקמה בסוף שנות ה-50 ובניית המתקנים השונים בה נמשכה גם בעשור שלאחר מכן, במקביל להקמת מתקן המחקר בשורק. זה היה תוצר של שיתוף פעולה עם ממשלת צרפת, תחת ניצוחו של שמעון פרס ששימש אז בתפקידים בכירים במשרד הביטחון. איתן, בן 82, מאמין שפרס, שבשנים מאוחרות יותר התוודה בשיחה פרטית עמו כי תמיד חלם להיות אדריכל, היה הרוח החיה מאחורי הדגש האדריכלי של הקריה כולה. כך, גם לתכנון המתקן בשורק יובא במיוחד האדריכל האמריקאי הבולט פיליפ ג'ונסון, מתוך המחשבה ש"לכור גרעיני מגיעה החזות המודרנית הטובה ביותר", אומר איתן.

בדימונה, בחירת האדריכלים התבצעה באמצעות תחרות בין שישה משרדי אדריכלים, ועוד כזו שהתמקדה באיתור הכשרונות הצעירים דווקא, ולא בשמות הגדולים והמוכרים של התקופה. "ראו בזה מפעל לאומי חדשני", הוא נזכר. "אנחנו עושים מדינה חדשה, אנחנו גם רוצים אדריכלות חדשה. זה היה ברור לגמרי שיעשו תחרות על תכנון המרכז האזרחי של הכור. זה מעניין, כשאני חושב על זה בדיעבד, שפונים לקבוצה גדולה כזו כשיש פה כביכול סודיות מאוד גדולה. אני חושב שהיתה בזה אמירה כפולה – קודם כל הנכונות לשיתוף, והרצון לחפש את הטוב ביותר, לעבוד עם הדור הזה, שהולך לחדש".

תוכנית קריית המחקר מחולקת בצורה ברורה לשני חלקים – אחד הוא המתחם האזרחי והשני הוא האזור "החם" של הכור והמעבדות הסובבות אותו, ובו נעשית הפעולה המחקרית. על האזור החם עבדו אדריכלים שונים, בהם גם צרפתים, ואילו ישר ואיתן זכו בתכנון כלל מתקני המתחם השני. אלו כללו משרדים להנהלה, חדרי אוכל, מרכז מחקר, חדרי לינה, מרפאה ובהמשך גם ספרייה ובית ספר. "זה יכול להיות כל מפעל שהוא, רק שפה היתה מגבלה כפולה, של הסודיות ושל הסיכון הטכני כתוצאה מהעובדה שעובדים עם חומרים מסוכנים. לכן מוכרחים להגדיר גבול ברור, שאחריו עובדים, מתנהגים ומתלבשים אחרת".

תוכנית האב של המרכז האזרחי היתה כבר נתונה מראש לאדריכלים ותוכננה על ידי האדריכל הצרפתי של המתקן. זו הכתיבה את המיקום של המתקנים השונים לאורך ציר שדרה ראשי שבקצהו ניצב הכור עצמו. בקומפוזיציה אלגנטית שהזכירה את גני ורסאי, מתלוצץ איתן. "הקונצפט היה שזה באמת לא עוד איזה מפעל. זו אמירה על הנקודה שבה אתה נמצא, ואתה מחבר את התרבות של המקום לתרבות שתרצה שתהיה לך, יחד עם התרבות הטכנולוגית החדשה".

גם לאחר הזכייה, ממשיך איתן, הגורמים המנהליים השונים מולם עבדו האדריכלים הוכיחו פעם אחרי פעם גמישות ופתיחות מחשבתית, כאשר איפשרו להם חופש אדריכלי שכלל גם שינוי היבטים שונים בתוכנית האב, אף שאלו היו כביכול מחוץ לסמכותם. מנהל הכור היה עמנואל (מנס) פרת, והוא שכר את אמנון ניב, בן גילו של איתן, לתפקיד אדריכל הבית של הכור. "גם הקליינט וגם אנחנו ראינו את אותו חזון מול עינינו, גם מי שישב מלמעלה אמר זה מה שתעשו". באופן זה, בתוך שנתיים מתחילת הבנייה עמדו כבר המתקנים של השלב הראשון, כולם תוצר של אדריכלות בטון שנעה בין התיעוש של החומר להיבטים הפיסוליים (והברוטליסטים) שלו.

ראשית נבנה בניין המשרדים, מבנה ארוך בגובה שלוש קומות על עמודים, בתוך זמן שיא של שמונה חודשים. מהירות ההקמה נגזרה מהרצון של מנהל הכור להושיב את העובדים החדשים בסביבת העבודה החדשה, עוד בטרם הושלם מתקן המחקר עצמו. בהתאם, האדריכלות של הבנייה נגזרה מהיותה מורכבת מאלמנטים מתועשים ובחלקי בטון יצוקים מראש (פריקסט). "זה היה פנטסטי לעבוד אז במדבר. הרכבנו את הבניין הזה ממש כמו לגו". בזמן שרצפות הבטון היצוק התייבשו הוכנו הבלוקים שנועדו להצל על החזית הדרומית (בריסולי), יוצרו במפעלים החלונות והדלתות, וכל האלמנטים השונים הורכבו בזריזות במקום, כולל המחיצות הפנימיות שרותקו באמצעות ברגים אל הרצפה.

כל המתקנים של המפעל נבנו באותה רוח של חדשנות ויעילות – שהיתה שלובה בקשר הדוק עם אסתטיקה, אף שזו לא היתה חיונית. אפילו מבנה טכני כמו מגדל המים קיבל חזות מונומנטלית. מטרתו היתה להחזיק 500 קוב (טון) מים שנועדו לשתייה, להשקיית צמחיה, לניקיון ולמקרה חירום. "אמרתי להם – 'תשמעו, במגדל בגובה 48 מטרים אתה לא פשוט עושה דלת ונכנס, אתה צריך לתת איזשהו כבוד'. במקום זאת הצענו לבנות מדרגות עולות לגשר, כך שהכניסה אליו היתה בגובה קומה, והם אימצו את זה".

בדופן המגדל נבנו מדרגות ספיראליות שהובילו למרפסות בולטות שהוקמו מעל מאגר המים "ואם אתה מגיע למעלה, אתה יכול לעמוד בחוץ ולהסתכל על כל העולם". הנכונות של הנהלת הכור להשקיע מחשבה נוספת בנוחות ובהנאה של העובדים מהמתקנים נראית יוצאת דופן כיום. "זה היה מובן מאליו, לא היה בא אליך מישהו ואמר – 'אתה השתגעת, אתה יודע כמה זה עולה לסובב את התבנית?'. רואים בתוצאה שהרבה הושקע פה בתנאי החיים".

עוד נבנו מבנה נוסף ששימש את חדר האוכל, מועדונים וחדרי השתלמות, ושלוש שנים מאוחר יותר נבנתה במקום גם ספרייה, לאחר שכניסתם של המחשבים הראשונים, כמו גם הצורך במעבדת צילום הכתיבו שינויים בתכנון הראשוני. בנוסף נבנה מבנה ארוך וצר ובו חדרים לחוקרים ששימשו בהמשך פחות לצורכי לינה ויותר כמשרדים, מרפאה בת שתי קומות עם חצר פנימית, ומתקנים של כניסה למפעל, כמו כבאות, חילוץ וביטחון.

החדשנות האדריכלות באה לידי ביטוי בקומפוזיציה של הבינוי שהציעו האדריכלים. הכיכרות, החצרות הפנימיות או הסמטאות לא ניצבו זה אחרי זה אלא סודרו באופן חופשי ויצרו סביבם אזורי שהייה. המרחקים בינהם היו גדולים במכוון, באופן שיאפשר צמיחה עתידית של הקריה, ותוך שמירה על חזות מלכדת. נושא נוסף שעליו שמו האדריכלים דגש גדול הוא תשומת הלב לאקלים, שבאה לידי ביטוי בהצללות רבות, אוורור טבעי והגנה מסופות החול שהיו פוקדות את האזור.

בתחום אחד לא אומצו החידושים שהציעו האדריכלים "היה לי אתם ויכוח גדול דווקא על הנוף. הרי אתה יושב ברמה מדברית בגובה 600 מטרים. הרי מה יותר מעניין מאשר להביא ‘חמדות’, אבנים חלקות שהיו פזורות שם בשפע – לעשות מהן משטחים, לשתול ביניהן את הצמחייה המקומית – עוד כמה טיפות מים וזו היתה גדלה פי כמה. אבל הם רצו דשאים. אני לא יודע מה קורה שם עכשיו, אבל בפעם אחרונה שהייתי שם הדשא היה צהוב, והממטרות עבדו".

איתן לא ביקר במפעל כמעט מאז השלמתו, "הם לא בדיוק מקבלי אורחים", הוא צוחק. אך גם היום הוא ממשיך להתפעל מן ההיבטים החברתיים, שהיה שלובים באופן אינטגרלי עם המפעל עצמו. "זו ממש עיירה, וזה נורא מעניין. אלו אנשים שעובדים יחד במקום אחד, עם כל הסיכונים ועם האחריות שמוטלת עליהם. הם אוכלים במקום אחד, מקבלים בו הרצאות, רואים סרטים ומקיימים חיי חברה". מן הבחינה האדריכלית, בכל מקרה, אומר איתן "למדנו הרבה דברים שם. אין ספק".

תמונות נוספות שפורסמו ב"הארץ"
 

תמונה מעולה של בניית הכור -מאתר האינטרנט של קמ"ג
 

הרבה יותר מ"תמונה"
 

חיפוש קצת יותר מעמיק באתר מגלה מספר תמונות שמעולם לא פורסמו לציבור הרחב קודם לכן, וברזולוציה גבוהה מאוד. מאחר והפורום שלנו אינו מסוגל לתמוך בגודל המקורי, הן הוקטנו.

הקמת הכור











הכור בשנת 1965, בתמונה מתוך "פי האטום" עיתון הקמ"ג



תמונות של הכור בתקופתנו

"יקיר הפורום" מסיאטל פרסם גלריית תמונות מהקמת הכור...
 

...מתוך אתר האינטרנט החדש של הקמ"ג.

שמישהו יסביר לי פעם אחת ולתמיד מה הקטע עם הבטון החשוף
 

כאילו כל מבנה חשוב / מוניומנט שנבנה בשנים הללו נבנה בסגנון הנוראי הזה

על דברי כפירה אלה, הועבר דיווח :

http://www.brutalist-architecture.org/

צפה לתגובה ברוטל(יסטי)ית מהם....

לא יקיר ובטח לא שלנו
 

כמו שניתן לראות, את התמונות פרסמנו שבוע לפני הנסיך מסיאטל. זמן קצר לאחר הפרסום עלה בנו חשש שהתמונות שפורסמו לא נבדקו ע"י גורמי בטחון מידע בהקשר הראוי, והתגובה הוסתרה עד תום הבדיקה היום בצהרים. ככל הנראה במהלך השעות בהן התגובה היתה פתוחה, נשמה טובה מבאי הפורום ואולי הנסיך עצמו ראו את התמונות ומכאן קצרה הדרך לפרסום ה"סקופ" שלו.

תמונות נוספות מהבניה
 

נשכחו בכתיבת הפוסט הקודם

כתבה ב"ישראל דיפנס"
 

(קישור )