על הכנות צבא עיראק לקראת עימות עם ישראל, מתוך מאמר של פסח מלובני בגיליון 444 (אוגוסט 2012) של "מערכות", עמודים 52-54:

"ההכנות בצבא עיראק לקראת עימות
חדש - עם ישראל, או עם כוויית?
הניצחון במלחמה נגד איראן עורר את הציפייה בלב ההמונים הערבים שעתה תתפנה עיראק להוביל את האומה הערבית ל"שחרור פלסטין מידי הכיבוש הישראלי".
...
במקביל להכנות לקראת הפלישה לכוויית חיזק צבא עיראק את יכולות הפעולה שלו נגד ישראל. אחת הסיבות לכך הייתה רצונו להסוות את תוכניותיו לכבוש את כוויית. סיבה נוספת הייתה רצונו לחזק את הלגיטימציה שלו בעולם הערבי.
זמן מה לאחר שהסתיימה המלחמה נגד איראן נפגש סדאם חוסיין עם מפקד משמר הרפובליקה, פריק איאד פתיח א-ראוי, ודן עימו במשימה חדשה לכוחותיו. השניים דנו בהתמודדות נגד ישראל ובחנו את יכולותיה של זו בהשוואה ליכולותיה של עיראק - במיוחד בתחום הנשק האסטרטגי, ובכלל זה הטק"ק. עם זאת ייתכן שהם דנו כבר אז על כוויית.
בעקבות השיחה החלו העוצבות של משמר הרפובליקה לערוך בתחילת 1989 תרגילים טקטיים לשיפור כשירותן, ובאפריל של אותה השנה החל צבא עיראק לשגר לירדן משלחות קצינים ומפקדים ברמות שבין חטיבה לגיס כדי שיסיירו בגבול עם ישראל. הירדנים ערכו להם סיורים ברמת אום קיס ולאורך הגבול עם ישראל עד ים המלח כדי שיוכלו ללמוד על ההיערכות של צה"ל, על מערך הביצורים שלו ועל מיקום היישובים. לאחר שהמפקדים חזרו מהסיורים, הם החלו לתרגל את כוחותיהם בכיבושו של קו ההגנה הישראלי לאורך הירדן.
ביולי 1989 ערכו מטוסי מיראז' F-1 עיראקיים - שפעלו בירדן במסגרת טייסת משותפת שהוקמה עם הירדנים - סיורים לאורך הגבול בין ישראל לירדן. הטיסות האלה עוררו חשש בישראל שמדובר בהכנות לתקיפת הכור בדימונה, והן הופסקו בעקבות מחאה שהעבירה ישראל לירדן דרך ארה"ב.
עוד לפני הפלישה לכוויית נערכו העיראקים לקראת האפשרות של תקיפה ישראלית על מטרות בשטחם הקשורות לפיתוחו ולייצורו של נשק לא קונוונציונלי. בעקבות האיומים של ישראל ועל סמך המידע המודיעיני שהתקבל אצלם בנושא קיבלו מפקדות חיל האוויר והטק"ק באוקטובר 1988 הוראה להתכונן לתקיפת תגובה נגד מטרות צבאיות ותעשייתיות בישראל. חיל האוויר העיראקי תיכנן לתקוף יעדים בישראל ונערך להתמודדות עם חיל האוויר הישראלי. ההכנות, שנעשו בחשאיות רבה, כללו בחירת מטרות, הקצאת כוחות למשימות, תכנון צעדי הונאה, אימונים, תרגולים לבחינת סוגיות מבצעיות וטכניות שונות ופריסת טק"ק במערב עיראק. בהוראת סדאם חוסיין נבחרו הן מטרות שחיוניות למאמץ הצבאי של ישראל והן מטרות שהפגיעה בהן תרתיע את מנהיגי ישראל מלפגוע בעיראק ובפלסטינים. הרשימה כללה את הכורים הגרעיניים, מפעלים צבאיים וכימיים, בסיסי חיל האוויר ושדות התעופה, בסיסי חיל הים ומטרות אחרות התומכות במאמץ המלחמתי.
בסוף 1989 החלו העיראקים להכין את האתרים לשיגור הטילים במערב עיראק. הם בנו שם הן משגרים נייחים והן משגרי דמה לצורכי הונאה. בפברואר 1990 גילה המודיעין האמריקני בנייה של חמישה ריכוזים של עמדות שיגור קבועות לטק"ק במערב עיראק, ובהם 28 משגרים מבצעיים שמהם ניתן לשגר טילי אל-חוסיין ליעדים בישראל. במקביל נמשך המאמץ העיראקי לשפר את הטילים ולהתאים להם גם ראשי נפץ כימיים. באפריל 1990 אף נערך ניסוי של ראש נפץ כזה. במקביל נמשך תהליך ההצטיידות בטילי אל-חוסיין, ואף הוקמה חטיבת טילים חדשה (223) שהייתה אחראית להפעלת המשגרים הניידים מתוצרת עיראק והמשגרים הנייחים שהוקמו במערב המדינה. החטיבה החדשה הצטרפה לחטיבת הטילים הוותיקה (224) שעברה הסבה מטילי סקאד לטילי אל-חוסיין.
במרס 1990 חלה - לדעת העיראקים - החמרה באיומים הישראליים כלפי עיראק, מה שהביא לתגובתו הנזעמת של סדאם (1 באפריל) ולתחילת ההכנות לתקיפת ישראל בטק"ק. מי שהוסיף שמן למדורה באותה העת היה מנהיג אש"ף, יאסר ערפאת, שאמר לסדאם כי הקבינט הישראלי כבר החליט לתקוף את עיראק. בעקבות המידע הזה ומידע ממקורות אחרים שהגיע לעיראקים על מועדי תקיפה קרובים תוגברו אמצעי ההגנה האווירית על אתרי הטילים ועל יעדים אחרים, וחטיבת הטק"ק 224 הועברה לאתרי השיגור במערב עיראק כדי להגיב מיד בשיגור טילים לעבר "הישות הציונית", אם זו תתקוף את עיראק.
עד תחילת אוגוסט 1990 הושלמו ההכנות להפעלה מבצעית של חטיבות הטק"ק נגד ישראל, ובכלל זה הכשרת הצוותים להפעלת ראשי הנפץ הכימיים למקרה הצורך. העיראקים, שחששו מהפעלת נשק לא קונוונציונלי נגדם, התכוננו להפעיל את ראשי הנפץ הכימיים בתגובה לתקיפות לא קונוונציונליות כאלה".