עדויות מעוררות מחלוקת באשר למישור הערכי של פעילות צה"ל בעופרת יצוקה

בשליפה נציין כמה:
1. הסתמכות על תיאוריות וטענות בעייתיות (בראונמילר על אונס בשעת מלחמה, בלי להביא את הסתירות העובדתיות הלא מעטות לכך; מקינון על אונס של יהודיות בידי גרמנים, שלא יודעת בכלל שדובר בכמות מעטה יחסית; התיאוריה על 'בעיקר ג'ובניקים אונסים במלחמות מסודרות', שהופרכה עובדתית מזמן; הנתונים של 'מקום' על תקיפות מיניות, שהם אפעס כנראה די לא מדוייקים).
2. פטירת תיאוריות לא נוחות במשפט אחד ובלי נימוק (תיאוריית המימד הערכי, למשל).
3. הצהרות שברור שהן קשקוש ("לאחר שבחנתי מאות מקרים". במחילה, עם כל הכבוד לתלמידת תואר שני, קריאת מחקר אחד על כל מקרה תסיים את כל זמנה. היא מן הסתם מתכוונת "לאחר שבחרתי רשימה של מאות מקרים וקיבלתי אותם כנתון", וזה דבר אחר לגמרי.)
4. Snowballing: היא בוחרת את החברים של החברים שלה כדי לראיין אותם, ועושה מזה מדגם מייצג. כולם חילונים. כמעט כולם, חילונים ילידי הארץ - יש גם דרוזי, עולה מרוסיה ועולה מאתיופיה - ואל 15 מתוך 25 הגיעה דרך מכרים משותפים. שמונה מהעשרה הנוספים הם סטודנטים במחלקה לסוציולוגיה - נקודה שהיא רואה רק כ"מעשירה" את המחקר, ולא שמה לב בכלל לבעיות שזה יוצר מבחינת המודלים והחלתם על המציאות, או כתוצאה מנטייתם לענות תשובות שמשתמשות בתיאוריות ובטרמינולוגיה שלמדו (אני מוכן להתערב שרוב אלה שמסבירים 'מהו אונס' הם תלמידי סוציולוגיה ואנתרופולוגיה). אגב, בהתאם לכך, את הגישה הדתית היא מביאה מפי מרואיין לא דתי שמספר עליה!
5. משפט מטומטם להחריד, אמנם צדדי אבל מפריע לי: "אין ספק שמיתוסים צריך לנפץ, ללא קשר לדרגת אמיתותם". אז אם במקרה המיתוס נכון לגמרי, צריך לנפץ אותו רק כי הוא מיתוס? אכן, אובייקטיביות במיטבה.
6. התעלמות מוחלטת, אבל מוחלטת, מלבנון 1982-1985, שם היו כמה קשרים רומנטיים בין יהודים ולבנוניות (בעיקר נוצריות), אבל לא ידוע לי על מקרי אונס. אני חושב שהפאשלה פה ברורה לגמרי, והיא שוב עניין של לחפש את המטבע מתחת לפנס.
7. אם מישהו אומר שהוא מתייחס לפלסטיני כאל לא בנאדם - היא רואה את זה כעדות מייצגת. "נראה כי הפרקטיקה השגורה ביותר בקרב חיילי צה"ל היא שלילת אנושיותו של האויב." אם מישהו אומר שהוא מתייחס לפלסטיני כאל בנאדם - "מבליעים את העובדה שאנושיותם של הפלשתינים נשללה מהם זה מכבר." גם בהמשך היא מפרשת דבר והיפוכו באותה שיטה, ובלי להביא ראיות משכנעות (נניח, כמותיות, או הסבר משכנע למה אחד עיקר והשני טפל). כנ"ל, אגב, לגבי עדויות שניתן לפרש אותן כמגלות אמפתיה, שהיא מקפידה לא לעשות זאת.
8. אין הסבר משכנע למה במקרים של סכסוכים שיש בהם *מעט* אונס, יש פחות מסכסוכים של *הרבה*. ראה למשל הסבריה וחוסר הסבריה לאונס והיעדרו במלחמת העצמאות ובששת הימים. גם דברים כמו הסעיף שלה על 'נראות החיילים' לא משכנע בכלל, כשהיא אומרת בעצמה שגם באינתיפאדה הראשונה (וגם בעזה 68-72, מה שהיא לא אומרת) לא היו מקרי אונס מדווחים.
9. הבחירה שלה לצמצם בחשיבות העובדה שחייל רואה את הבית פעם בלא הרבה מדי זמן ויכול לפחות להיות בעל פוטנציאל לפריקת מתח מיני (ר' עמודים 87-89) היא כשל כזה שבתור בודק הייתי עליו לבדו שולח את כל העבודה לתיקונים.
10. דעות כעובדות. המון.
טוב, יש לי עוד לא מעט ביקורת, אבל נראה לי שדי בעשרה סעיפים.